דוד היה בן הזקונים של יאיר וחיה מאיר.
דוד גדל ביישוב כוכב השחר, והיה מחובר למשפחה ולבית הגידול שלו בכל מאודו.
את שנות התיכון העביר דוד בישיבה התיכונית בקריית ארבע.
את רוב זמנו השקיע בחברים, בטיולים ובנסיעות בשטח על האופנוע שלו.
בנעוריו התנדב בעמותת "איל"ן" וגם בעמותת "שמחה לילד".
בשנת תשע"א (2011) התגייס דוד לסיירת מטכ"ל.
הוא אהב את השירות ביחידה והרגיש שהוא מממש את כישרונותיו ויכולותיו.
הוא התאפיין בדבקות במטרה, ביכולות פיזיות טובות ובמוטיבציה גבוהה, והיה אלוף בניווטים.
בשנה האחרונה לחייו שימש דוד כסמנכ"ל הפיתוח העסקי של חברת "ברק נדל"ן".
חבריו מתארים אותו כמקצוען ומסור ברמ"ח איבריו.
במקביל לעבודתו התנדב בעמותת "ידיים" העוסקת בשיפוץ דירות מוזנחות של משפחות נזקקות והפיכתן לראויות למגורים.
בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, כשהחלה מתקפת הפתע על יישובי הדרום, ארז דוד ציוד ויצא מביתו שבנחלאות במהירות לכיוון היחידה.
בתום התארגנות זריזה יצא עם לוחמים נוספים לכיוון קיבוצי העוטף.
דוד נהרג בגיל 31 כשיצא בראש חייליו להגן על קיבוץ בארי.
דוד היה איש של שירה. הוא הלך ושר, שטף כלים וזימר, טייל ופיזם.
הכיר בעל פה שירי ארץ ישראל, ואחד הבילויים האהובים עליו היה להשתתף בערבי שירה בציבור,גם כששאר הנוכחים היו זקני ירושלים.
לזמן איתו הייתה שותפה הרבה שירה, שהוא ידע להכניס בכל מקום.
עוד לפני שהיו מזהים את החיוך הרחב שהיה מרוח תמיד על פניו, היה אפשר לשמוע מרחוק את השירה.
חבריו של דוד ביחידה נזכרים בערגה ברגעים במסלול שבהם היינו נשכבים על הגב, בשבת בטירונות, או סתם בחדר ביחידה, ושרים.
בעיקר אתה.
ויש שירים שהם אתה.
והם לעד יהיו כאלה.
