וּבְדִמְדּוּמֵי שַׁחַר
בֵּין תֹּהוּ וְגַיְא וְצַלְמָוֶת
כֹּה צָלוּל, מְדֻיָּק
וְקוֹלוֹ אַךְ נִשְׁמַע – בְּאֶחָד.
לא הָיּו רעָמִים ׁשֶּבִּׂשְרּו עַל לֶכְּתֹו,
ֹלא אֵרּועַ רב נִפְּגָעִים, וְֹלא עֹוׂשֶה כֹותָרֹות
רק עֹוד יֹום בְמִלְחָמָה מְאֻּבֶקֶת
בִתְקּופָה מְמֻלְּכֶדֶת
שֶּׁשֹוקֶלֶת טֹון עַל כְתֵפֵינּו.
אני רואה את חיי כשירה שלמה
ניגון שאינו כתוב
הצלילים מפתיעים כל הזמן.
חיוך כבוש בעולם נוגע
מבט מרצד שאליך מישיר
וקול שקול, מחושב
שמרגיש את הכל.
פֹּה הַמָּוֶת לֹא נִשְׁקָף יוֹתֵר
בֵּין אֶבֶן לַתַּעְתּוּעַ,
אֶל תְּהוֹם הַנְּשִׁיָּה – בְּדוּמִיָּה.
דָּם וָאֵפֶר וּנְשָׁמָה – אַיִן,
וּבְמַמְלֶכֶת הַשָּׂטָן – חֲשֵׁכָה.
