סיפורו של יובל ניר

אם מישהו צריך עזרה – אתה מושיט יד
אם צריך להתנדב – אתה קופץ ראשון!

נזכור לנצח

יובל ניר, בנם של לצי ועמוס, גדל בקיבוץ מגדל עוז שבגוש עציון.
ילד שובב, נחוש, עם חיוך גדול שתמיד עמדו מאחוריו תעלולים והרפתקאות.
נער עם רעיונות בלתי נדלים ואופטימיות כובשת, שהלכו איתו לכל מקום.
יובל הגיע לסיירת צנחנים, כמו ששאף, שם הוא התעצב כלוחם נחוש ומקצועי.
במקצועו עבד בתחום השיווק בחברת ״אפסילור״, העוסקת בפיתוח מצברים וסוללות לצרכי צבא וביטחון.
יובל נהרג בכ' שבט תשפ"ד, 30 בינואר 2024 בחאן יונס במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״, כשניסה לחלץ את גבריאל שני, חבר ליחידה שנפגע על ידי מחבלי חמאס.

WhatsApp Image 2025-12-15 at 13.16.21

לחיות חיים של נתינה

לילה גשום בעזה.
צוות של לוחמים מתקדם בשקט לעבר היעד, בין טיפות הגשם הכבדות.
ביניהם צועד יובל ניר, לוחם ותיק ומנוסה. עיניו סורקות את האפלה, חדות כתמיד.
אך מבטו נודד לרגע אל העבר, אל זיכרון מלפני שנים רבות…
היה זה ליל שבת חנוכה, בקיבוץ. יובל, אז צעיר יותר אך כבר למוד ניסיון קרבי, עמד מול קבוצת בני נוער.
קולו שקט אך מלא עוצמה כשסיפר על חברו לצוות שנפל.
"גבורה", אמר להם, "היא לא רק על שדה הקרב – גבורה היא בחיי היומיום".
הוא הביט בעיניהם הסקרניות של הנערים. "בצבא, ובחיים בכלל, צריך להיות 'פראייר' ", המשיך.
"אם מישהו צריך עזרה – אתה מושיט יד.
אם צריך להתנדב – אתה קופץ ראשון.
זו הגבורה האמיתית – לחיות חיים של נתינה
".
יובל ממקם את עצמו בחדר ללא הסוואה, מסתכן.
כשהוא מזהה דמות חשודה, במקום לפעול לבד, הוא מזעיק את חבריו בשקט.
"אני בגב שלך", הוא לוחש לחברו הצלף, מרגיע אותו ברגע המתח.
הירי מדויק, המשימה מוצלחת. אחרי הכל, יובל טופח על גב חברו בחיבה.
"כל הכבוד אחי", הוא אומר בחיוך.

ענווה גדולה - למטרה גדולה!