לילה גשום בעזה.
צוות של לוחמים מתקדם בשקט לעבר היעד, בין טיפות הגשם הכבדות.
ביניהם צועד יובל ניר, לוחם ותיק ומנוסה. עיניו סורקות את האפלה, חדות כתמיד.
אך מבטו נודד לרגע אל העבר, אל זיכרון מלפני שנים רבות…
צוות של לוחמים מתקדם בשקט לעבר היעד, בין טיפות הגשם הכבדות.
ביניהם צועד יובל ניר, לוחם ותיק ומנוסה. עיניו סורקות את האפלה, חדות כתמיד.
אך מבטו נודד לרגע אל העבר, אל זיכרון מלפני שנים רבות…
היה זה ליל שבת חנוכה, בקיבוץ. יובל, אז צעיר יותר אך כבר למוד ניסיון קרבי, עמד מול קבוצת בני נוער.
קולו שקט אך מלא עוצמה כשסיפר על חברו לצוות שנפל.
"גבורה", אמר להם, "היא לא רק על שדה הקרב – גבורה היא בחיי היומיום".
"גבורה", אמר להם, "היא לא רק על שדה הקרב – גבורה היא בחיי היומיום".
הוא הביט בעיניהם הסקרניות של הנערים. "בצבא, ובחיים בכלל, צריך להיות 'פראייר' ", המשיך.
"אם מישהו צריך עזרה – אתה מושיט יד.
אם צריך להתנדב – אתה קופץ ראשון.
זו הגבורה האמיתית – לחיות חיים של נתינה".
"אם מישהו צריך עזרה – אתה מושיט יד.
אם צריך להתנדב – אתה קופץ ראשון.
זו הגבורה האמיתית – לחיות חיים של נתינה".
יובל ממקם את עצמו בחדר ללא הסוואה, מסתכן.
כשהוא מזהה דמות חשודה, במקום לפעול לבד, הוא מזעיק את חבריו בשקט.
"אני בגב שלך", הוא לוחש לחברו הצלף, מרגיע אותו ברגע המתח.
כשהוא מזהה דמות חשודה, במקום לפעול לבד, הוא מזעיק את חבריו בשקט.
"אני בגב שלך", הוא לוחש לחברו הצלף, מרגיע אותו ברגע המתח.
הירי מדויק, המשימה מוצלחת. אחרי הכל, יובל טופח על גב חברו בחיבה.
"כל הכבוד אחי", הוא אומר בחיוך.
"כל הכבוד אחי", הוא אומר בחיוך.