סיפורו של רועי קליין

מה שקשה עושים מייד, מה שבלתי אפשרי – לוקח קצת זמן

נזכור לנצח

רועי קליין, בן שושנה ואהרן, נולד ברעננה ביום ב' באב תשל"ה.
למד בעירו בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "יבנה", בחטיבת הביניים של ישיבת "בני עקיבא", ובמגמה הריאלית שבבית הספר התיכון הטכנולוגי אמי"ת בר אילן.
בנעוריו היה רועי חניך ומדריך אהוב ונערץ בסניף המקומי של "בני עקיבא".
בתקופה זו התפתחה בקרבו אהבת ארץ ישראל, והוא הרבה לטייל בשביליה ונחליה.
בתום לימודיו התיכוניים, החליט ללמוד במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שביישוב עלי, שם נתגלו בפניו אור התורה ויסודות הלימוד של תורת הרב קוק.

בחודש אוגוסט 1994, התגייס רועי לצה"ל למסלול עורב צנחנים ולאחר מכן היה שותף בהקמת יחידת אגוז ושירת תקופות ארוכות כחייל וכמפקד בדרום לבנון.
בר"ח אב התשס"ו, 26 ליולי 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, נפל רועי בקרב עקוב מדם שנערך בעיירה בינת ג'בל בדרום לבנון.
עת ראה את הרימון מתגלגל לכיוונו ולכיוון חייליו, זינק על הרימון תוך קריאת "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד".

רועי.עיטור העוז

בעוז ובענווה

בהיותי מפקד בסיס הטירונים של גולני, רועי היה מפקד צוות באגוז.
יחידה זאת היתה ידועה ב'טירטורים' שמפקדיה היו מבצעים לחיילים כדי 'לחשל' אותם, אני רציתי לעצור תופעה זו.

באחד הלילות התחפשתי לטירון והלכתי לראות את "מסדר השינה" של פלוגת/צוות אגוז, הורדתי דרגות, חבשתי כובע רחב שוליים של הטירונים, "הכנסתי" חוסר סדר בבגדים ונעמדתי מתחת לעץ בפינה חשוכה. מביט, צופה ומקשיב למילות סמל המחלקה/צוות של רועי.

למזלי "הרע" הייתי שקוע בתצפית ולא שמתי לב שרועי עומד וגם צופה על אותו מסדר, רק שהוא הבחין בי בחדות שלו ואני לא הבחנתי בו.
פתאום שמעתי קול מאחורה: "חייל אפשר לעזור לך??" נמתחתי, הופתעתי והסתובבתי לאחור וראיתי את רועי.
החלטתי לנסות "ולשחק" אולי רועי לא זיהה אותי ואמרתי לו "המפקד אני כאן כי המפקד שלי מחפש אותי ואני רוצה לברוח…"רועי הניח את ידו על כתפי ואמר לי "בוא נשב ונדבר…".
במשך חמש דקות "הרביץ בי תורה וערכים…"עד שלא יכולתי עוד להתאפק.. הרמתי את הכובע שיזהה אותי והוא זיהה. אמרתי לו "ישר כוח". הלכתי והשארתי אותו מופתע.
אני לא סיפרתי לאיש ויתכן שגם הוא לא, כי הסיפור מעולם לא חזר אלי!
זהו רועי.
מעטים הקצינים שהיו נוהגים כמוהו בסיטואציה שכזאת בזמן הטירונות.

אינסטינקט של חסד