ימים אחדים לאחר הלוויה של אמיתי הובאו לבית המשפחה ארגזי ציוד של אמיתי, שנותרו ביחידה, והיו מלאים בעשרות ספרי קודש, מהם למד בעודו בהכשרה ובפעילות המבצעית. אמיתי תכנן לסיים ללמוד את מסכת מגילה בפורים, ועמד בכך. לכן בימי השבעה קיימו בני משפחתו וחבריו את טקס סיום המסכת שהתכוון לעשות בעזה.
סיפר עמית, לוחם ביחידת אגוז: "לכתוב עליך בלשון עבר קשה מנשוא. מותך הטרגי לא נתפס. לא אשכח את השבתות הרבות שסגרת בבסיס, את 'עונג שבת' שהעברת לנו, ואת השבת האחרונה שהיינו יחד. היית חזן בקריאת התורה, שבת זכור שלפני פורים, ובירכת אותי בברכה מיוחדת. לא אשכח את מסיבת הפורים שהייתה בעצם פרידה ממך, כשהזמנתם אותי לרקוד איתכם. ה' ייקום דמך"..
מספר הרב כפיר אלון: בזיכרוני ואנחנו בסיום סעודת פורים אצלי בבית, מוצאי י"ד ליל ט"ו ואנחנו הולכים ברחוב, חבורה שלמה שיעור א', הולכים ושרים, מבושמים ,תומכים אחד את השני בדרך לבית של הרב עקיבא, הגענו לבית והסעודה שם כבר הסתיימה, עמדנו כדלים שואלים על פתח ואמיתי עומד על מדרגה יותר גבוהה ומנהיג כדרכו את כל החבורה בשירה ובנעימה קדושה "אבינו מלכנו פתח, פתח שערי שמים, פתח שערי שמים לתפילתינו" ואנחנו עומדים, עומדים ושרים, שרים ובוכים, בוכים ומתחננים, אבינו מלכינו פתח! פתח שערי שמים, פתח שערי שמים לתפילתינו!
הרב עקיבא יצא , והוא מצטרף אל השירה והשירה עולה לשמים ונכנסת ללבבות ובלבבות היא פותחת שערים ועוד שערים ושערים נוספים ומצטרפים דברי תורה רכים נעימים וחודרים ועוד שיר ועוד אחד והשעה כבר מאוחרת והחברים כבר עייפים ואמיתי תומך בכולם ועוזר להגיע למיטה חמה, ולא מרפה עד שהאחרון מגיע ליעדו וכמובן דואג שהבית יהיה נקי לאחר הסעודה.
