אמיתי היה איש שמצד אחד אפשר לשבת לדבר איתו, להתייעץ איתו, מצד שני אחד שיבוא לילה שלם ונסתובב בעיר בעולם ככה בנחת, זה היה אמיתי, שילוב מדהים של הקודש והחול, שילוב של עומק וזרימה, קשה למצוא אנשים מיוחדים כאלה..
לאמיתי הייתה רוח התנדבות שלא ראיתי אצל אף אחד. הוא היה אלונקאי שלא התלונן אף פעם ולא רצה להחליף את האלונקה למרות ששאר האלונקאים עשו חילופים. כל פעם שהיה צריך מתנדב הוא קפץ על ההזדמנות בלי לחשוב.
רק לתת עוד מעצמו, רק להוסיף עוד אחריות. הוא היה לוקח על עצמו אחריויות גם כשלא ביקשו.
ה- א.דת של הצוות, שדאג שתהיה חנוכייה בחנוכה בטירונות יחידה, נר להבדלה בשבת ושכולם יהיו ביחד בסוף הנוהל קרב וישירו.
הוא דאג להזכיר לכולם מתי נכנסת שבת ומתי יוצאת. בעזה, הוא תפס את תפקיד הטבח וארגן לנו ארוחות בהן הוא דאג שכולם יאכלו ביחד, זה היה מאוד חשוב לו שכולם יהיו כל הזמן ביחד ויהנו ביחד. כזה הוא היה, תמיד רוצה לתת מעצמו ולדאוג שכולם מסביבו נהנים וצוחקים יחד.
הגענו לטירונות יחידה שם בלילה הראשון בונים אוהלי 12 ומפרקים כל הלילה, הוא תפס את ההלמניה ודפק את כל
הבזנטים כשהוא לא מפסיק לרוץ ולא נותן לאף אחד לעזור לו. כאילו הוא אדם אחר מאז אותה שיחת צוות.
מאז הוא היה מסתובב עם מחברת וכותב כל יום דרכים להשתפר ומה הוא יכל לעשות טוב יותר. הערצתי אותו על
זה. בנוסף על זה, הוא כל הזמן דחף לעוד ועוד אחריויות, כל פעם שהיה צריך מתנדב לא הספיקו לסיים את המשפט
והיד שלו כבר הייתה באוויר. הנצחת נופלים, זיכרון שהופך לדרך חיים.
