במגדל עוז יורד לפעמים שלג. אומרים שכל ההתחלות קשות אך בסנובורד הדבר נכון במיוחד. נדמה שדווקא האתגר גרם ליובל להידבק ללוח הקשיח ולא לחלופה האחרת, שאחיו התחברו אליה באותה עת. רונן ואיתי החלו לנסוע מידי פעם לגלישת סקי, בתחילה לחרמון ואז לבולגריה.
"בוא איתנו", דחקו באחיהם הבוגר והוא נענה בשמחה. ופה ראוי לדייק, נענה באופן חלקי – הצטרף אליהם בהחלט, אך נותר נאמן למסלול שהחל. דווקא לספורט השלגי הקשה יותר, שצבירת המיומנות הראשונית בו סיזיפית בהרבה, במידה רבה מאחר שלוקח זמן להתרגל לעמידה הצידית על הלוח. זאת בעוד בסקי אפשר יחסית מהר לגלוש באופן בסיסי וליהנות.
בנוסף, בסנובורד שתי הרגליים על לוח אחד, מה שדורש שיווי משקל שונה בעוד בסקי ישנו יותר חופש תנועה מאחר שכל רגל עצמאית. גם מחיר הטעות בסנובורד גדול יותר, או אם לדייק, כואב יותר, כשנופלים, ומעבר לכך במשטחים מישוריים יחסית קשה יותר לאיש הסנובורד לדחוף את עצמו קדימה. כך, בשונה מסקי, בסנובורד הבחירה בהתחלה היא בין שתי ברירות רעות – לגלוש בשטח מישורי יחסית ולא להתקדם או במדרון שבו הנפילות כואבות יותר ואף מסוכנות. כל התיאור הזה שאמור להרתיע אנשים מן היישוב, דווקא דרבן את יובל, מיודענו מהקיבוץ לדבוק בסנובורד.
אם כן, יובל הצטרף לאחיו לסקי, אך בחר לגלוש בסנובורד. דווקא מאחר שהאתגר גדול, הוא יוכיח, בעיקר לעצמו, שהדבר ביכולתו. בעוד רונן ואיתי גלשו להנאתם, יובל שוב ושוב נפל לאחור. משך יום שלם יובל התרסק פעם אחר פעם, אך לא ויתר. הוא סיים את היום תשוש לחלוטין, כואב מהמכות הרבות שספג בנפילות.
בשום אופן יובל לא ויתר על הסנובורד. גם בפעם הבאה שהאחים יצאו יחד לטיול סקי. הוא נפל בעוד רונן ואיתי גולשים להנאתם. שוב יובל התרסק והם עצרו לצידו. "אני עובד על מידת הגאווה", הוא הפטיר לעברם והם חייכו.
יחד השלושה יצאו לשתי חופשות סקי. ביום השני לחופשה הראשונה בחו"ל, יובל התרסק שוב והפעם שבר את ידו. רונן ואיתי ליוו אותו לדירתם וחזרו לגלוש, מצטערים עבורו על ההחמצה.
כששבו בשעה מאוחרת, מצאו אותו במצב רוח מצוין. "גם התפנה לי זמן ללימוד תורה וגם עבדתי על מידת הגאווה", הוא אמר להם ועיניו נוצצות. הם חייכו ביניהם. את אחיהם הם כבר מכירים.
