יובל ניר – ביום חורפי של חול נפל יובל

לֹא הָיוּ רְעָמִים שֶׁבִּשְּׂרוּ עַל לֶכְתּוֹ,

לֹא אֵרוּעַ רַב נִפְגָּעִים, וְלֹא עוֹשֶׂה כּוֹתָרוֹת

רַק עוֹד יוֹם בְּמִלְחָמָה מְאֻבֶּקֶת

בִּתְקוּפָה מְמֻלְכֶּדֶת

שֶׁשּׁוֹקֶלֶת טוֹן עַל כְּתֵפֵינוּ.

שׁוּם מַטֶּה לֹא נֶהְפַּךְ לְתַנִּין.

אֲבָל בֶּאֱמֶת הָיָה לָנוּ יוּבָל כְּמֹשֶׁה

עָנָיו מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

וּבְלֶכְתּוֹ רָעֲמוּ הַשָּׁמַיִם

אֲבָל שָׁמַעְנוּ רַק בַּלֵּב

אִישׁ צָנוּעַ

שֶׁקָּרְאָה לוֹ נִשְׁמָתוֹ, שֶׁקָּרָא לוֹ עַמּוֹ

וְעָנָה "הִנְנִי"

אוּלַי שָׁמַע אֶת הַקְּרִיאָה שֶׁל סַבָּא בָּרוּךְ

"לֵךְ וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת עַמִּי – כִּי אַתָּה הָאִישׁ"

וְהָלַךְ.

וְנוֹתַרְנוּ עֲנִיִּים, וּמְבַקְּשִׁים לַשָּׁוְא

בַּת-שְׂחוֹק שֶׁבְּעֵינָיו, שֶׁתַּחֲזִיר קְצָת אוֹר שֶׁמֶשׁ לְעֵינֵינוּ

הַמְּבַקְּשׁוֹת עוֹד מִן הַהִלָּה שֶׁבִּשְׁתִיקָתוֹ,

מֵעָצְמָתוֹ הַשְּׁקֵטָה.

וּבְלֶכְתּוֹ חֲסַר לְרֶגַע אֶחָד

מַשֶּׁהוּ בְּכָל הַלְּבָבוֹת – כְּאֶחָד